גזר דין בתיק ת"פ 49308-05-12

1.         בפתח ישיבת ההוכחות, הנאשם ביקש לחזור בו מכפירתו והודה בעובדות כתב אישום        מתוקן. הנאשם הורשע בביצוע העבירות הבאות: סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא    וסיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [החוק] (ריבוי מקרים), תקיפה סתם, לפי סעיף 379         לחוק ו היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק.

האישומים

2.         מכתב האישום המתוקן עולה כי מחודש מרץ 2012 ואילך, במספר הזדמנויות שונות, החל    הנאשם לדרוש מאמו [המתלוננת], ילידת 1937, בביתה התגורר, להעביר לו כספים ואיים            עליה שאם לא תעשה כן ו/או שאם תפנה בתלונה נגדו למשטרה או לשירותי הרווחה, יפגע         בה. ואכן המתלוננת העבירה לנאשם מדי פעם, סכומי כסף בסך 90 עד 100 ש"ח.

            בחודש מאי 2012, במועד לא ידוע, עת פנה הנאשם לאימו בדרישה שתעביר לו כסף והיא     השיבה כי אין לה כסף לתת לו, קילל אותה ואיים עליה שייתן לה מכות וירצח אותה.   בתגובה לאיומים מסרה המתלוננת לנאשם סך של 40 ש"ח.

            עוד באותו חודש, במועד לא ידוע, בעת שהמתלוננת שהתה מחוץ לבית, הנאשם פגע והרס    במזיד עציץ שנמצא בחצר הבית.

            במועד אחר לא ידוע, גם כן במהלך חודש מאי 2012, תקף הנאשם את המתלוננת, בכך         שהכה א            ותה בפניה, על לחיה.

ראיות לעניין העונש

3.         מטעם המאשימה הוגש גיליון ר"פ של הנאשם וכן עותק מכתב האישום וגזה"ד ב- ת.פ         307-04-10 (שלום עכו), שם נגזר על הנאשם ב-23.5.10, בין השאר, מאסר על תנאי בן 12          חודשים, בר הפעלה.

4.         מטעם הנאשם העידה המתלוננת, הגב' עילא דאוד, אמו הקשישה של הנאשם. בקול בוכים אמרה שהבן שלה טעה והיא הייתה עצבנית, אבל הוא רחמן, היא חולה והולכת עם מקל הליכה והנאשם עזר לה הרבה בבית, עשה עבורה קניות, שטף רצפה וכלים. הוא טעה והיא פחדה שירביץ למישהו. המתלוננת ביקשה להפחית מעונשו, שלא ישלח למאסר ארוך .

            בתשובה לשאלת ב"כ המאשימה השיבה כי הנאשם התקשר אליה מהכלא והתלונן כי          קשה לו וכי אינו מקבל טיפול ראוי והוא עייף. היא כמובן מרחמת עליו.

            עוד אישרה כי זו לא פעם ראשונה שהתנהג אליה בצורה כזאת. הוא שותה בירה וקיבל        טיפול בכלא. לשאלה מדוע פנתה לרווחה מיד לאחר שחרורו מהכלא ושובו הביתה,    השיבה שקרה מקרה בסביבה, ברחוב והיא חששה שיהיו בעיות עם אנשים אחרים ולכן        פנתה לנציגי שירות הרווחה.

טיעוני הצדדים לעונש

5.         ב"כ המאשימה הדגישה כי  מדובר במעשים חמורים, אין מדובר במעידה חד פעמית אלא    באופן שיטתי, תוך ניצול לרעה של כוחו של הנאשם והיותו בנה של קורבן העבירה.             הנאשם ניצל את טוב ליבה של אמו, שאירחה אותו בביתה והטיל עליה אימה. הנאשם          בגיר וחסון והאם, כפי שניתן היה להתרשם, זקנה וחלשה.

            לדברי הפרקליטה, אמנם הנזק הפיסי מועט, אך הנזק המשמעותי הוא הנזק הנפשי.            המתלוננת חיה בפחד מפניו, חששה לפנות למשטרה ולרווחה כי איים עליה שירצח אותה          והיא נאלצה לתת לו סכומי כסף, על אף שמצבה הכלכלי אינו קל.

      עוד טענה כי הנאשם לא עבר טיפול של ממש בנושא התמכרותו וחזר לסורו, ויש חשש         שימשיך במעשיו. לפיכך במקרה זה יש צורך בהרתעה אישית.

      לנאשם עבר פלילי עשיר וזו פעם רביעית שהוא חוזר ומבצע אותן עבירות כלפי אמו. המאסרים המותנים שהוטלו בעבר לא הרתיעו אותו והוא שב לסורו זמן קצר לאחר שחרורו מהכלא. דברים אלו מלמדים על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו.

6.         אמנם הנאשם הודה מבלי שניהל הליכים, אך אין להסיק מכך שחזר למוטב. הוא לא עבר הליך טיפולי, לא הבטיח שלא יחזור לבצע עבירות ועברו מלמד כי לא ניתן לסמוך עליו.

עמדת המאשימה הנה כי מתחם העונש ההולם לעבירות, בנסיבות המקרה דנן,  הינו  בטווח של שנתיים וחצי לחמש שנים מאסר בפועל. ב"כ המאשימה טענה שיש הצדקה לאמץ את הרף העליון ולהפעיל את המאסר המותנה במצטבר. 

7.         הסנגור, טען כי הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן, לאחר שבוצעו בו תיקונים מהותיים.     הודאת הנאשם מעידה על לקיחת אחריות, חסכה מזמן שיפוטי ומהסבל הכרוך בהעדת         עדי התביעה, בפרט אמו.